Liquid error (sections/custom_mobile-menu line 86): Expected handle to be a String but got LinkListDrop
  • Group 27 Login

גשר האמונה
אגרת אל חכמי האיסלם
חלק א

ב- 7 באוקטובר 2023 החמאס תקף את אזרחי מדינת ישראל. למעלה מ- 1,400 ילדים, נשים וקשישים, יהודים ומבני כל הדתות, נרצחו באכזריות, מאות נחטפו, חלקם נרצחו בשבי. ההתקפה הזו בוצעה ע"י ארגון מוסלמי, בשם האיסלם. עובדה זו מחייבת חשיבה מעמיקה בדבר מערכת היחסים בין היהדות לאיסלם, בהווה, ובעיקר בעתיד. מול תופעה זו, עם ישראל עמד על נפשו ויצא למערכה למיגור החמאס. האם יש ביכולתו של האיסלם להתקדם לעבר יעד רוחני שימנע תופעות מזעזעות כאלה בעתיד? התשובה נמצאת אצל חכמי האיסלם. מעט מאד נכתב במהלך הדורות על שאלת היחס של המסורת היהודית לאיסלם. אמנם קיימות התייחסויות הן בתחום הרעיוני והן בתחום ההלכתי, אך לרוב החומר מפוזר ברחבי הספרות הרבנית היהודית, וקשה לרכז אותו אל מקום אחד. כמו כן, מעטים הם חכמי ישראל המכירים לעומקו את האיסלם. בימינו, השאלה נהייתה יותר אקטואלית מתמיד, בעיקר בשל העובדה הייחודית בהיסטוריה הערבית, של שלטון יהודי עצמאי בארץ שהייתה נתונה במשך זמן מסוים במרחב המוסלמי (דאר אל-איסלם), ומערכת היחסים הסבוכה בין יהודים לערבים בארץ ישראל ובמזרח התיכון. באיגרת זו, נעשה ניסיון למלא את החלל הזה. אין כאן טשטוש של הבעיות או התעלמות, אבל אני כותב שורות אלו אל חכמי האיסלם בתקוה שבכך תתווסף תרומה להבנה ההדדית, ואולי אף יקודם השלום בין ילדי אברהם - בני ישראל ובני ישמעאל. 

מעמד האיסלם ביהדות

מעמדו של האסלם בהגות ובהלכה היהודית, הוא נושא שמעטים לומדים אותו על בוריו ובעומקו, הן אצל היהודים והן אצל המוסלמים. עלינו לדון בנושא מכמה היבטים שונים: בחלק זה של האיגרת נדון בנקודות ההשקה בין היהדות לאסלאם, בנקודות המחלוקת בין הדתות, במעמדו של הנביא מוחמד מבחינתה של היהדות, ובתרומה אפשרית של היהדות לשדרוג האסלאם. בהמשך, ניתן יהיה לדון בפעולה משותפת בין האסלם ליהדות כדתות המאמינות באל אחד,  בצעדים הנדרשים מהאסלם מבחינת חכמי היהדות בדרך לפעולה משותפת כזו, בעתיד היחסים בין מדינת ישראל לבין העולם המוסלמי וברלבנטיות של מצוות "בני נוח" עבור המוסלמים.

 

נקודות ההשקה בין האיסלם ליהדות

  • האיסלם והיהדות תמימות דעים ביחס לאמונת היחוד (האמונה באל אחד), שלילת האנשת האל ושלילת עבודת האלילים. אחד מגדולי רבותינו, רבי משה בן מימון (הרמב"ם) כתב שהייחוד של בני ישמעאל הוא 'יחוד נקי, ללא דופי', כלומר ללא מרכיב אלילי. היהדות מכירה בכך שהאיסלם עובד לאל אחד, למרות הבדלים בהבנת משמעות הייחוד, ויש להכרה זו השלכות מעשיות. אחת מהן היא שבעוד שההלכה היהודית אינה מתירה כניסה לבית שבו עובדים לאלילים, מתירה כניסה למסגד. דבר זה מקובל על הרבנים, ואני בכללם. איננו שואפים להעביר את המוסלמים ליהדות, לא להרוג אותם ולא לשעבד אותם. 
  • מבחינת היהדות, יש חיוב על כל בני האדם לקבל ולקיים את שבע המצוות שנתן האל לכל בני האדם, הנקראות במסורת היהודית "שבע מצוות בני נוח". שבע המצוות הן: איסור עבודת האלילים, איסור הגידוף כלפי האל, איסור רציחה, איסור גילוי עריות, איסור גזל, איסור אכילת בשר בעל חיים שטרם מת ("אבר מן החי"), חובת הקמת בתי משפט ומערכת ענישה. האיסלם מקבל עקרונית את המצוות הללו, ולכן היהדות יכולה לקבל את האיסלם כדת אחות – ואכן כולנו בני אברהם. יחד עם זאת, טרם קיבל האיסלם את המחויבות המוחלטת למצוות אלו ביחס למי שאינו מוסלמי. עמדה זו הכתימה את האיסלם במעשים פסולים לאורך כל ההיסטוריה, כפי שקרה שוב ב-7 באוקטובר.
  • אלוהים לא ציווה על היהודים לגייר את מי שאיננו יהודי, אלא אם הוא מבקש מיוזמתו להצטרף לעם ישראל. האיסלם, לעומת זאת, שואף להשליט את האיסלם על כל העולם. השימוש באלימות כדרך לקידום האמונה  פסול מבחינת היהדות לחלוטין. אך מבחינתה של היהדות, כוונתו המקורית של האיסלם עשויה לבטא את השלב הראשוני של פעילותו של אברהם, שצרף אליו אלפים ורבבות של מאמינים באל האחד ובמצוות המוסר, עוד בטרם נצטווה להקים אומה. 
  • אלוהים ציווה את בני ישראל 613 מצוות, מלבד שבע המצוות של בני נוח. מצוות אלו מתאימות לעם ישראל בתור אומה שאלוהים כרת עמה ברית, על מנת לשמש דגם של קדושה לאומית עבור כל האומות. זו קדושת הכלל. בני ישמעאל התברכו בברכת הריבוי, על מנת לקיים את המשימה של הודעת עבודת האלוהים לכל אדם כיחיד. זו קדושת הפרט. קיימת לפי זה חלוקת תפקידים אלוהית בין זרעם של שני בני אברהם. בני ישמעאל מקבלים את היעוד של הפצת דבר האל האחד ומצוות המוסר שלו למספר רב יותר של מאמינים, בעוד שבני יצחק ויעקב אחראים להקים דגם של קדושה לאומית, נושאת הברית האלוהית, "ממלכת כהנים וגוי קדוש", המהווה דגם לחיקוי בעולם כולו. 
  • עבור היהדות, הופעתה של דת חדשה בעולם, המכירה ביחוד האל ובמצוות בני נוח, היוותה בזמנו בשורה אדירה, ונמצאו גילויי קירבה בין הדתות בראשית האיסלם, למרות העימותים הקשים והאלימים של אותם הימים.
  • מול התעצמותם של ערכים שליליים בימינו, עשוי שיתוף פעולה ערכי בין בני ישראל לבני ישמעאל להיות לברכה לעולם ולקדם את האמונה באל וציוויו המוסריים.

נקודות המחלוקת בין היהדות לאיסלם

עם כל זאת, קיימות אי הסכמות משמעותיות בין היהדות לאיסלם. לא נעסוק כאן בעניינים צדדיים, שאינם שייכים למהות של ההבדל בין היהדות לאסלם.

  • המחלוקת הראשונה היא הטענה באיסלם שתורת משה בטלה, ושאף היהודים נקראים לקבל על עצמם את האיסלם. עבור היהדות, תורת משה היא נצחית - גם אם ישלח ה' עוד נביאים אחרי משה, גם אם שלח נביאים אחרים לעמים אחרים – תורתו של משה תקפה, היא מייצגת את דבר האלוהים וחלה על כל היהודים. יחד עם זאת יש לומר כי לפי היהדות, מצוות תורת משה אינן חלות על המוסלמים.
  • המחלוקת השנייה היא בדבר הטענה המוסלמית לפיה זייפו היהודים את כתבי הקודש, והעלימו כביכול את הבשורה על בואו של מוחמד. הטענה איננה גורפת, אלא מתייחסת בעיקר לכל מקום שבו נמצאה סתירה לנאמר בקוראן. הרבה סיפורים של התנ"ך ושל המסורת היהודית מובאים בקוראן, ולפיכך גם מקובלים כאמיתיים על ידי המוסלמים.
  • המחלוקת השלישית, הרלוונטית ביותר בימינו, היא היעוד של עם ישראל בידי אלוהים לשוב לארצו ולהקים בה את מדינתו.
  • האיסלם סבור שיש להשליט את אמונתו על כל יושבי תבל, גם בכוח הזרוע. היהדות פוסלת את דרך האלימות. 

לכן, על מנת שיתקבל האיסלם כדת לגיטימית לאומות מבחינתה של היהדות, נדרשות שלוש הסכמות:

  • ההכרה באיסלם כדת מקבילה ליהדות, ולא כדת המחליפה אותה. כלומר, שנבואת מוחמד לא באה לבטל את תורת משה. 
  • ההכרה בתורה כדבר אלוהים הנושא בשורה לכל באי עולם. מה שמחייב חזרה מטענת הזיוף ("תחריף"), כך שהיהדות תוכר בתור הדת שממנה התפתח האיסלם.
  • ההכרה ביעוד האלוהי של עם ישראל לשוב אל ארצו ההיסטורית ולמשול בה, כפי שמפורש אף בקוראן. 

אם חכמי האיסלם חפצים בהקמת גשר בין מאמיני האל האחד, כדאי שיהיו קשובים למסרים של היהדות בדבר סוגיות חשובות נוספות: על מעמדו של מוחמד, על תרומתה של היהדות לעולם האמונה האיסלמי,  ועוד. באיגרת הבאה אתייחס לשאלות אלו. 

בברכת שלום,
הרב אורי שרקי
ראש מוסדות "ברית עולם"

---------------

לפרטים נוספים על תכנית הדגל של הרב: חכמת האמונה לחץ על התמונה
ניתן להצטרף השנה!

FAITH

----------------

לרכישת ספרי הרב אורי שרקי - לחץ כאן

----------------

עזור לנו להפיץ את המסר (תרומה מוכרת למס)

More Articles

A Bridge between Faiths
An Open Letter to Islam
[Part 1]

Rabbi Oury Cherki's "A Bridge between Faiths: An Open Letter to Islam, Part 1" delves into the intricate dynamics between Judaism and Islam post the 2023 Hamas attack on Israel. The piece probes the philosophical and legal facets of Islam's status in Jewish literature, uncovering points of unity and contention. Cherki scrutinizes Islam's potential for spiritual progress and calls for a nuanced understanding amid the unique historical context. The article accentuates the scarcity of literature exploring Judaism's stance on Islam, presenting itself as a contribution to fostering mutual comprehension.

Cherki elucidates the shared beliefs in monotheism, rejecting God's corporeality and idolatry, while acknowledging differences in their understanding. Notably, he highlights the significance of the Seven Noahide Laws, urging Islam to embrace them more unequivocally for enhanced cooperation. Judaism's recognition of Islam as a sister religion and the potential for collaboration are explored alongside historical perspectives, celebrating the initial affinity between the two faiths.

However, the article confronts substantial disagreements, including Islam's assertion of the nullification of the Mosaic Torah and claims of corruption by Jews. It underscores the necessity for Islam to acknowledge the eternal validity of the Torah and the divine promise of the Jewish return to their homeland. Cherki posits three prerequisites for Judaism to accept Islam as a legitimate religion for all, calling for recognition, abandonment of claims of corruption, and acknowledgment of the divine promise.

Concluding with a call for peace, Rabbi Oury Cherki sets the stage for Part 2, promising an exploration of Muhammad's status, Judaism's potential contributions to Islamic faith, and more. This open letter seeks to build a bridge between the believers in the One God, urging Islamic religious leadership to engage in dialogue on critical issues for future harmony.

Search