אררט

אררט גליון 08 | שבת ויגש


אנו ממשיכים במאמרים ההלכתיים של הרב שרקי, בתוספת מקורות. אנו מקווים שפתיחת המקורות תהווה שער לדיון עצמאי ומשותף בהלכות בני נח. הרב גם כתב מאמר לכבוד פרשת ויגש בו הוא מתייחס לחשיבות הגלות בהתהוות עם ישראל.

השבוע קיבלנו מכתב העוסק בעניין החשיבות והסכנה המתלווה ליוזמת תורת בני נח מאת מר רפאל קסטרו, בן נח איטלקי המתגורר בגרמניה. עוד כתב לנו מר אור בנג'י מאמר העוסק בשאלת זהות עם ישראל והאפשרות להתחדשותה כחלק מהמהלך של הפניה לאומות.

בפרשתנו, פרשת ויגש, אנו מתחילים לפנות לאומות כגוף שלם. אין מדובר עוד באחד מן האבות או בבן יחיד, לא, מדובר במשפחה של שבעים נפש, משפחה שתהיה לעם. יש בה כבר תפיסות שונות איך להפיץ את בשורת אברהם; ע"י קרבה אל המלכות (יוסף)? או ע"י המתנה לשעת כושר בה נחזור לשלטון מדיני עצמאי (יהודה)? בקיצור - מחלוקת. אך לאחר קריאת הפרשה אנו קוראים בנביא:       " ... הנה אני לקח את עץ יוסף אשר ביד אפרים ושבטי ישראל חברו ונתתי אותם עליו את עץ יהודה ועשיתם לעץ אחד והיו אחד בידי" (יחזקאל לז, יט). יש חיבור בין בעלי השיטות השונות, ודווקא מתוך חיבור זה חותם הנביא בקריאה: " וידעו הגוים כי אני ה' מקדש את ישראל בהיות מקדשי בתוכם לעולם" (שם, כח).

תיקון האחווה ויחסי החברות שבין יהודה ליוסף היא אשר תביא לבסוף להכרת האומות בישראל. בימינו, כשאנו חיים במציאות של הפגנות בלתי פוסקות, קיטוב פוליטי ומערכת בחירות נוספת, נראה שאנו זקוקים לזכור את שאיפת האחווה הזו.

יה"ר שמתוך הפירוד נבוא לאחדות גדולה שתוסיף אור לעולם.

שבת שלום,
המערכת מערכת אררט

כתב המהר"ל מפראג (גבורות השם ט) שאי אפשר היה שתחול גזירת הגלות שנגזרה בברית בין הבתרים כל עוד לא היו בני ישראל במספר שבעים נפש, ולפיכך רק בפרשתנו מתחילה הירידה למצרים של האומה. הסיבה לכך היא שעם ישראל פועל על העולם רק בתור אומה ולא בתור יחידים. שבעים נפש מהווים גרעין של כלל, ראשית לאומה. מספר זה איננו מקרי, כי הוא מכוון כנגד שבעים אומות העולם, ככתוב "יצב גבולות עמים למספר בני ישראל". אך דווקא בשעה שאנו עוברים ממעמד של משפחת האבות למעמד של אומה, נוצרת חולייה של השתוות מסויימת עם אומות העולם, שנותנת להם כוח לגבור עלינו. עם כל השלילה הנוראה של הגלות, היא מהווה גם התחלה של תהליך מכוון על ידי ההשגחה העליונה של ליקוט ניצוצות הקודש הגנוזים בין העמים על מנת להעלותם בבוא הזמן של שיבת ציון כדי לתקן את העולם כולו. בימינו, ימי הגאולה האחרונה, אנו זוכים לראות את פירותיה החיוביים הראשונים של הגלות הארוכה ולהיות שותפים במעשה ה' הגדול המחזיר שכינתו לציון ברחמים, המודיע את שמו לעיני עמים רבים.

מערכות משפט (הלכות דינים) המשך

ה. בכלל מצווה זו כלולה החובה ללמד את העם את המצוות שנצטוו בהן בני נוח.א)

 ו. על חכמי בני נוח מוטלת החובה לתקן תקנות ולחוקק משפטים ישרים ולעשות סייגיםב) כדי שלא יושחת העולםג) וליישר את הלבבותד), ולאכוף את קיומם.

ז. חייבים להושיב דיינים ושופטים בכל מחוז.א)

ח. ביצוע מצווה זו מוטל על ראשי המדינות שהשלטון בידם, ואינו מוטל על היחיד.ה)

א) (משנה תורה, הל' מלכים ט, יד) וכיצד מצווין הן על הדינין חייבין להושיב דיינין ושופטים בכל פלך ופלך לדון בשש מצות אלו ולהזהיר את העם ובן נח שעבר על אחת משבע מצות אלו יהרג בסייף ‏ומפני זה נתחייבו כל בעלי שכם הריגה שהרי שכם גזל והם ראו וידעו ולא דנוהו ובן נח נהרג בעד אחד ובדיין אחד בלא התראה ועל פי קרובין אבל לא בעדות אשה ולא תדון אשה להם.

ב) (רמב"ן על בראשית לד, יג) ...ועל דעתי, הדינין שמנו לבני נח בשבע מצות שלהם אינם להושיב דיינין בכל פלך ופלך בלבד, אבל צוה אותם בדיני גנבה ואונאה ועושק ושכר שכיר ודיני השומרים ואונס ומפתה ואבות נזיקין וחובל בחבירו ודיני מלוה ולוה ודיני מקח וממכר וכיוצא בהן, כענין הדינין שנצטוו ישראל, ונהרג עליהן אם גנב ועשק או אנס ופתה בתו של חבירו או שהדליק גדישו וחבל בו וכיוצא בהן, ומכלל המצוה הזאת שיושיבו דיינין גם בכל עיר ועיר כישראל, ואם לא עשו כן אינן נהרגין, שזו מצות עשה בהם, ולא אמרו אלא (סנהדרין נז א): "אזהרה שלהן זו היא מיתתן", ולא תיקרא אזהרה אלא המניעה בלאו. וכן דרך הגמרא בסנהדרין (נט)...

ג) (משנה תורה, הל' מלכים י, יא) חייבין בית דין של ישראל לעשות שופטים לאלו הגרים התושבים לדון להן על פי המשפטים אלו כדי שלא ישחת העולם אם ראו בית דין שיעמידו שופטיהם מהן מעמידין ואם ראו שיעמידו להן מישראל מעמידין.

ד) (אבות א, א) "ועשו סייג לתורה".

ה)  (המשך הרמב"ן בבראשית לד, יג) "וכי אנשי שכם וכל שבעה עממים לא עובדי עבודה זרה ומגלי עריות היו.... (שחייבים מיתה)?". (ותשובתו:) "שאין הדבר מסור ליעקב ובניו לעשות בהם דין". למי כן מסור הדבר? לראשי המדינה. וכן משמע בהעמק שאלה שאילתא ב, שיש חיוב להושיב דיינם ואין היתר לבן נח לעשות דין לעצמו ללא הדיינים.

"העם היהודי מרגיש צורך גדול להיות אהוב על ידי האומות. האומות מרגישות צורך גדול להיות נאהבים על ידי א-לוהי ישראל".

המשפט הראשון ניכר בהכרת התודה שרוב היהודים חשים כלפי גויים המעריכים את יופייה של היהדות. תחושה זו כל כך חזקה שלעיתים קרובות היא מבוטאת באופן שגוי, למשל כאשר יהודים (והמדינה היהודית) מבלבלים בין חנופה לבין חברות, ולא מצליחים להבחין בין חברים אמתיים לחברים מזויפים.

המשפט השני הוא חידתי עבור רוב היהודים, אך ברור עבור לא-יהודים המכירים את חוקות היהודים ואת ההיסטוריה היהודית. אין גוי אחד שבעומקו אינו יודע שיהודים הם עם הא-ל. עם זאת, כל גוי מרגיש שא-לוהי התורה אינו אוהב אותם.כאב פסיכולוגי זה מאפיין בשלב כלשהו כל מפגש של גויים עם היהדות. זה בא לידי ביטוי בהיסטוריה של הדתות האברהמיות: תיאולוגים נוצרים, שהאמינו באמיתות התורה, כאבו בגלל אדישותה כלפי לא-יהודים. לכן הם פיתחו את הדוקטרינה שבְּנוֹ של אלוהים מת על הצלב כדי לסלוח על חטאי האנושות.היה זה חשוב מסיבה פשוטה: זה הראה שא-לוהים אוהב את כלל האנושות. בשביל להדגיש נקודה זו, הם האשימו את האומה היהודית ברצח. האומה הקדושה הפכה לפיכך לאומה המקוללת עם ברכת הכתובים.

באיסלאם הדינמיקה הייתה דומה. מוחמד קיבל השראה מספיק כדי להבין שאלוהים הוא אחד ובלתי ניתן לחלוקה. במילים אחרות, הוא ידע שהתורה צודקת. מוחמד יכול היה לאמץ את תורת בני נח, אך הוא לא עשה זאת כשהבין שלרבנים של אז אין שום עניין לחלוק תורה עם האומות. מרוסק מההבנה הזו, הוא עשה מעשה שייזכר לדיראון עולם: הוא שינה את כיוון התפילה של האסלאם מירושלים למכה וזנח את האוריינטציה היהודית של תורתו האתית .כשפרסמתי את ה"מם" הזה בפייסבוק קיבלתי לייקים מהאנשים הכי לא צפויים: ממוסלמי שיעי אדוק בפקיסטן, משייח' מצרי שהיה מעורב בדיאלוג בין-דתי, מקתולי אדוק ומהינדים החיים באמריקה. לא ניתן לדמיין את התרחיש ההפוך: יהודי מסורתי אינו זקוק לאישור מהבשורות, מהקוראן או מהבהגווד-גיטה!

כדי להתמודד עם צימאון האמת, תנועות בני נח מתהוות ברחבי העולם. זו הזדמנות אדירה אך גם איום אנושי. זהו יהיה לאיום אנושי אם תורת בני נח תהפוך דרך לישיבות חסרות מימון להרוויח כסף מצימאוננו לרוחניות ולאמת. אם זה יקרה, והגויים ירגישו שרבנים רואים בהן מחלבות כסף, ההשלכות על העם היהודי יהיו קטסטרופליות. אני מכיר אישית את החוויה של הרגשת אהבה וטינה כלפי התורה והיהודים בו זמנית. היסטוריה אמביוולנטיות זו באה לידי ביטוי במעגל הרציף של היהודים שסופגים את הרע ביותר לאחר שהתקבלו בברכה הגדולה ביותר.

אין זה פגם מהותי באופי הגויי, זו השתקפות של מה שכל בני האדם זקוקים לו על מנת להיות שלווים עם עצמם ועם העולם: אמת, אהבה, כבוד, שבח ומשמעות. העם היהודי שרד את כל התלאות בזכות התורה שסיפקה לו את חמשת היסודות הללו. גויים מודעים יותר ויותר לכך שהמסורות הדתיות שלהם אינן מספקות אמת. היהדות צריכה לספק להם אהבה, כבוד, שבח ומשמעות על מנת שחזון הנביאים יתאפשר.

במילים אחרות, איננו זקוקים לאיש שיביס את אויבינו ויביא שלום אוניברסלי על ידי הכפפתנו. כלי הנשק המנצחים שלך הם הערכים והסגולות של אמונתך. רבנים רגילים צריכים להתחיל ללמד יהודים וגויים שכולנו אהובים באותה מידה, גם אם איננו אותו הדבר. הגישה של היהודים לגויים חייבת להיות דומה לזו של כוהנים כלפי לויים וישראל. אתה יכול לברך אותנו ולהיות שונה מאתנו, מבלי לתת לנו את התחושה שאתה מזלזל בנו. כל עוד רבנים מחלקים את העולם האידיאלי בין יהודים לבני נח, או אומרים שהיהודים הם הבכורים באחוות האדם בגנדרנות היהודית הקטנה ביותר, נרגיש את הדחף לזרוק אותנו לבור. רבנים חייבים ללמד שיהודים וגויים הם כולם בני נח. לאחר שאמרתם זאת, תוכלו להסביר את המשימה האוניברסלית של כהונת ישראל. אם תעשו זאת, אומות העולם יקבלו את התורה. וכשזה יקרה, נתחבק ונבכה כמו יוסף ואחיו על אלפי שנות קנאה, טינה ושנאה מיותרים.

מאמר קצר זה ינסה להתמודד עם 2 שאלות משיקות:

  1. בהנחה והתורה לא ניתנה רק לדור יוצאי מצרים ואפילו לא רק לכל דור ודור, אלא בעיקר לדור עתידי[1]- כיצד הופכים להיות דור זה?
  2. בהנחה והתכנים המועברים לאומות העולם אינם מבוררים מספיק, לפחות לא ברמה הלאומית, האם ראשית עלינו לבררם יותר ורק אז לפנות או שעלינו לענות לפניה החזקה של אומות העולם כבר עכשיו?

ברמה הפשוטה, הפסיכולוגיה הקוגניטיבית והפסיכולוגיה החברתית מלמדות אותנו שלא רק שעמדות משפיעות על מעשים, אלא גם שמעשים משפיעים על עמדות. אדם מסיק על עמדותיו מתוך מעשיו.[2]  אם כן: עמ״י שפונה אל האומות כבר לא יתפוס  עצמו כאותו עמ״י.

ברמה עמוקה יותר, השיטות החדשות בפסיכולוגיה מלמדות אותנו עוד יותר על קשר חזק קווזי מיסטי בין הגוף לנפש[3]

באנלוגיה, מעשה הפניה אל אומות העולם משנה אותנו.

אם כן: עמ״י שפונה אל האומות הוא באמת כבר לא אותו עמ״י.

הקיום החדש  שלנו  כפונים אל האומות מנביע מהויות חדשות-ישנות שהיו גנוזות בנו.

אין כאן קשר סוקרטי פשוט בין המעשה לנפש. לא רצף של סגולה טובה בלבד אלא הופעה של זהות אחרת.

גורם נוסף לשינוי הוא עצם האינטרקציה עם אומות העולם, שודאי שתשפיע גם עלינו[4].ותופיע נבואה  שלאחרחכמה.

אם כן- מצאנו שינוי עמוק בתפיסה, בזהות ובחכמה. אך לא את טובתנו לבד אנו מבקשים אלא את טובת היקום כולו.

זהות חדשה זו היא אשר תהיה ראויה לקבל את תורתו של משיח. תהיה כאן קפיצה קוונטית ברמת התוכן המועבר. יהיה אור חיים עצמי.

הדור כבר לא יהיה אותו הדור. ואת התורה שהוא יקבל הפעם יקבלו יחד איתו האומות. חיים אותנטיים שיעמדו מעבר להיררכיה ולשיווי, מעבר לדיבור ולשתיקה.

[1] כך הבנתי מהרב שרקי.

[2] Delgado,1973.  Zimbardo,1971. Waller,2002. Freedman,1965. :רבו הדוגמאות. ראו למשל

[3] רעיונות אלה זוכים לפיתוח רב אצל ד״ר מיכאל אבולעפיה. בזמן כתיבת המאמר עלה לי רעיון בהקשר הזה.  באמבריולוגיהאנחנו מוצאים שהתאים בשכבת האקטודרם בעלי פוטנציאל להתפתח לנוירון או לתא עור.אולי רמז מבשרי אחזה אלוה לקשר העמוק בין הפנימי לחיצוני.כשאמרתי את זה לד״ר אבולעפיה הוא סיפר שגם כשהוא היה סטודנט חשב על זה.לצערי לא הצלחתי לחדש לו.

[4] כך העיר הרב חיים גולדברג.


להערות/הארות על העלון ובכלל ניתן לפנות למייל: shaharu@britolam.community
לסייע לנו במאמץ, להיות שותפים לחץ כאן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Back to top button