אררט

אררט גליון 11 | פורים


בסוף מגילת אסתר אנו קוראים ש"רבים מעמי הארץ מתייהדים" יש שפירשו שמדובר בגיור, אך אחרים דרשו שמדובר בהתקרבות רעיונית ורוחנית לצורת המחשבה היהודית. נראה שאפשר ליצור הקבלה בין קבלת התורה שבתקופת דור המדבר ולהתקרבות העמים ליהדות בתקופת אסתר. במעמד הר סיני ישנה קבלה של התורה מחרדה קיומית, מאיום לחורבן העולם אם לא יקבלו ישראל עליהם את התורה. נראה שכך הייתה החוויה אצל רבים מהגויים בתקופת מלכות פרס. דווקא בזמן שבו חז"ל אומרים שישראל חזרו וקיבלו את התורה מרצון, הגויים קיבלו אותה מאונס, מפחד לחורבן עולמם וחזרתו לתוהו. נראה שכיום הגענו לראשיתו של השלב הבא במהלך זה. שלב בו עמי הארץ מקבלים על עצמם את רעיון ה"התיהדות" מתוך רצון ושמחה פנימית.
בגיליון זה קיבצנו שלשה מכתבים מאת בני נח המספרים על חווית התקרבותם ו "התייהדותם". כל חוויה היא אישית ומיוחדת, ומתוך סיפורים אישיים אלו אנו יכולים לראות את תחילת התהליך שאנו מנסים לקדם בעולם.
עוד צורף לגיליון מסמך סיכום פעילות בתקופת הקורונה.
דווקא בפורים, זמן של מלחמה עם שונאי ישראל, ואולי בגלל זה, קבעו חז"ל שיש לבטל את החילוקים והמדרגות. להגיע למצב של "עד דלא ידע" בו אנו אמורים לראות את החיבור המובן ומסובך גם יחד של ישראל, בני נח, אוה"ע וההוויה כולה.
יה"ר ונזכה- גם ישראל וגם האומות, לקיים ולקבל התורה במהרה בימנו.

פורים שמח!
מערכת אררט

ישנם הרבה אופנים להתבונן במגילה, אך, בפשטות, ניתן לראות את המגילה כסיפור העתקת מלכות ישראל והשכינה מישראל לאומות העולם, דרך דמותה של אסתר. קריאת המגילה מעלה קושי: שני יהודים טובים עמלים לטוב, מרדכי ואסתר, ואילו בסוף הסיפור נאמר: "כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים...", והיכן אסתר? המגילה מוחקת אותה. הדבר צורם במיוחד לאור הדגשת גורלו של מרדכי. אסתר נשארת אצל אחשורוש. סיפור המגילה הוא גם סיפור הטרגדיה האישית של אסתר - שעל שמה קרויה המגילה, היא אבדה ואיננה. אמר לה מרדכי: "אם החרש תחרישי בעת הזאת, רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, ואת ובית אביך - תאבדו". ומה קרה למעשה? אסתר אכן הלכה אל המלך, התחננה, רווח והצלה עמד ליהודים -לא ממקום אחר- אלא על ידה, והיא, למרות זאת אבדה... כפי שאמרה: "וכאשר אבדתי - אבדתי..."!
אומר הכתוב: "ותלבש אסתר מלכות ותעמד בחצר בית המלך הפנימית". אומרים חז"ל: "לבשה מלכות בית אביה". בית אביה הוא בית שאול המלך, כמתואר בייחוסה בתחילת המגילה. המשמעות היא שהיא לוקחת את מלכות ישראל ומוסרת אותה לאחשורוש! - זהו מחיר ההצלה מידי המן.
הענין מפורש במסכת מגילה: "ר' אבא בר עפרון פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא..." - כאשר רצה להסביר את מגילת אסתר - היה מסביר את כל המגילה כהתקיימותו של פסוק בספר ירמיהו, שהרעיון הטמון בו הוא שהוליד את כל סיפור המגילה: "ושמתי כסאי בעילם והאבדתי משם מלך ושרים, נאום ה'". עילם היא פרס ובירתה - שושן, ככתוב בדניאל: "ואני בשושן הבירה אשר בעילם המדינה". 'מלך' - זה ושתי, ו'שרים' - זה המן ועשרת בניו". ומבאר המהר"ל: "פירוש, כי גם דבר זה היה סיבה למעשה המגילה כי כאשר גלו ישראל והיו ישראל תחת מלכות מדי - גם ה' יתברך היה עמהם עד שנאמר כי כסא מלכותו היה בעילם כמו שקודם מלכות ישראל היה כסא מלכותו בירושלים - עכשיו נאמר כי כסא מלכותו בעילם, אשר שם ישראל".
הקב"ה שוכן עכשיו בשושן הבירה אצל אחשורוש. השכינה בעצם אבודה, כלואה אצל אומות העולם - מזעזע!
ההתבוננות הזאת מבהירה מדוע שמחת הפורים מושגת תוך כדי שתיה מרובה. השכרות באה להעלים את הסוד הגדול, שהישועה מן הצרות בזמן הגלות נעשית דרך פעולה סמויה של השכינה מתוך מעמקי החושך, כדי להודיע שמלכות ה' – בכל היא.

על מנת לענות על שאל זו באופן נהיר, עלי לחזור בזמן כ 14 שנים. באותה תקופה חבר שלי התעקש שאקרא ראיון בין מישל פרידמן- סגן יו"ר המועצה היהודית המרכזית בגרמניה, ועם אחד ממייסדי ארגון הטרור הגרמני RAF הורסט מאהלר הניאו-נאצי. יש להבין לגבי שהמחבל קארל-היינץ דלוו הוא דודי, הייתי בקשר איתו כ- 6 חודשים מכיוון שרציתי לעמת אותו עם הבעיות שחשתי מחברותו לקבוצת הטרור RAF באותה תקופה ועם המצור על שגרירות מערב גרמניה בשטוקהולם ורציחתו של הברון אנדראס פון מירבך.
בגלל ההיסטוריה של דודי, מעולם לא רציתי לקרוא דבר בעל קשר לארגון הטרור של ה RAF, אך בן זוגי הפעיל עלי לחץ רב לקרוא את הריאיון הנ"ל. וכך, בליל יום הולדתי ה -42 מצאתי עצמי קורא את הראיון. הייתי כל כך מבולבלת אחרי שקראתי את אחד המסמכים הקשים ביותר שיצאו לאור אי פעם בהיסטוריה הגרמנית. הייתי צריכה לקרוא אותו פעמיים נוספות, הקריאות החוזרות שלי במאמר רק החמירו את מצבי. מכיוון שקיים בי חוסר אמון בסיסי, נכנסתי יותר ויותר אל מרחב חוסר הוודאות.
קראתי את הראיון מספר פעמים ולא יכולתי לישון באותו לילה, הייתה זו ראשיתו של מסע שנמשך זמן רב, בו ספגתי כל מה שיכולתי למצוא בנושא השואה, תולדות היהדות, הנצרות והאסלאם. מכיוון שאני בעל ספקנות מילדות, נאלצתי לברר בכפייתיות את כל העובדות שטענו באינספור כתבים אלה. לאחר שקראתי את עשרות הספרים בנושא, לא יכולתי יותר להזדהות עם האמונה הנוצרית, מכיוון שידעתי שישו אינו המשיח פשוט לא יכולתי הצהיר זאת עוד.
גיליתי שמוצא אבי הינו יהודי, וכך גם מוצא אמי. אני חייבת לומר שעדיין אין לי את החוסן והכוח הנצרכים ליהודי, ולכן כניסה לאומה היהודית לא תהיה יותר מאשר צביעות נוספת בחיי. ארבע השנים בהן ביליתי עכשיו בשממה התיאולוגית, מאז שוויתרתי על האמונה הנוצרית, הכניסו בי געגוע לקהילה מאמינה ולמילה מנחמת.
לסיכום, אני רואה את האמונה היהודית כנכונה, אבל אני לא יהודיה, כבר לא יכולה להיות נוצרי, אני איני מכחישה את סיפורו של מוחמד, אבל איני רואה שבעקבותיו קמה דת מוסרית כמותו, לכן מבחינה לוגית אפשר לי רק להשתייך לקהילת בני הנח, התואמת את כל הטענות הללו.
הבטחתי לה' שבענייני תוכן אמוני אדבר מעתה רק עם בני בריתו, ומבחינתי אלו הרבנים היהודים.

נולדתי לפני 48 שנים באגריג'נטו, אחת הערים העתיקות ביותר בסיציליה. גדלתי במשפחה נוצרית, בקהילה של עדי ה'. אני חש שלא הייתי מודל טוב לחיקוי לשותפיי לדת, במיוחד שלא התאמתי עם דרכם להיות דתיים - דרך חשיבה המושרשת בך על ידי האמונה (שלפי השקפתי, הייתה צבוע) שדרשה עבודת הא-ל כפי שהוכתבה על ידי גוף מנהל. לא היה לי רצון להתקדם מקצועית בתוך הקהילה, תמיד אהבתי את א-לוהים בדרך שלי, והאמנתי ב"אמת" שלי. מגיל 13- 14 התחלתי להטיל ספק בדברים, הרגשתי אחרת, חלקתי את אהבתי לאלוקים עם הנערים האחרים. תמיד הייתה לי "יראת א-להים" ספונטנית; זה פשוט בא באופן טבעי!
לא הכרתי את א-לוהי ישראל באותה תקופה, ללא ספק, הוא הכיר אותי. אני זוכר שפעמים רבות כילד ברחתי ממצבים שיובילו אותי להפר את חוקי התורה, ואם עשיתי משהו לא בסדר התביישתי והתמלאתי חרטה. לא יכולתי להסביר מדוע, כנראה התבלבלתי עם חוסר התאמה, אני יודע עכשיו שה' תמיד היה לצידי.
בשלב מסוים גורשתי מהקהילה בעוון עישון. גירוש זה נתן לי אפשרות לעיין בראש פתוח ותחושת ביקורת באמונתי שלי ומה היא אומרת עבורי. נתקלתי במספר 'לא אמיתות' שהוכתבו על ידי הקבוצה הדתית הזו, ומאז לא חזרתי אליהם.
אולם, עם מנטליות "נוצרית" שורשית ולא יכולתי לנתק את עצמי מאותן דוקטרינות, ולכן עברתי לכנסיה המשיחית (מכיוון שנמשכתי ל"יהדות", אני מניח). עם זאת, לא הפסקתי ללמוד בחופשיות ואומץ, זאת גם בזכות חבר בן-נח יקר שפגשתי ברשת. לאור תורת משה, התחלתי להטיל ספק בתורות נוצריות רבות, כמו גם את דמותו של פאולוס והמשיחיות באמצעות ישו וכו '...
משמעות הגישה האישית הזו הייתה האשמה בכפירה. נודיתי שוב, הפעם מהתנועה המשיחית. בתקופה זו נפגשתי, או ליתר דיוק נאספתי על ידי ידיד בן- נח נוסף. הוא התחיל לדבר איתי על תורת בני-נח ושבעת החוקים האוניברסאליים. או אז, ברוך ה', הבנתי שהחיפוש הארוך הסתיים: מצאתי את ה', א-להים חיים, את האמת. הכל היה ברור כשמש: תפקיד ישראל, תפקיד הגוי, מי הוא המשיח והייחודיות והגדולה של א-לוהים.
כיום, אני שואף לשרת את ה' בצורה הנכונה ביותר ולהעמיק וללמוד את כל המוענק לי. אני מחכה באמונה לבואו של משיח, כשאהיה מסוגל לשרת את ה' חופשי מכל סבל ורוע ובאופן מוחלט כרצוני.
יהי רצון שה' יברך את כנפות יהודה בהם מחזיקים הגויים, ימטיר ברכות על הרבנים שמקבלים אותנו בברכה למעגל הרוחני של ישראל,
ה' יברך את ישראל.

גדלתי במשפחה נוצרית אורתודוכסית, אדוקה מאוד באמונתה. היינו חברים בקהילה קטנה
והאמנו שאנו המחזיקים המוחלטים באמונה האמתית בא-לוהים באמצעות המשיח. נאמנים היינו לקאנון שנוצר בכנסייה תחת הקיסר קונסטנטין (272 לספירה - 337 לספירה).
עם השנים התחלתי להסתקרן בזהות המשיח, ישו המכונה בפי הנוצרים כבן אלוהים,
בן השילוש הקדוש שהניע כל כך הרבה אנשים סביבי להתפלל בעיניים דומעות. שגרם להם לנסות, בכל אמצעי קיים, לשכנע אחרים להאמין באמונתנו .
הייתי צריכה להבין בדיוק מי הוא ומדוע הוא כל כך חיוני לאמונה של הקהילה שלי ... כך התחיל המסע שלי ...
לאחר שנים רבות של מחקר ודיונים עם חברים, משפחה ופרופסורים באוניברסיטה,
נולד בי ספק (שנוצר מסתירות היסטוריות רבות מדי) בתום הלב של הכנסייה בנוגע
ל300 השנים שחלפו מאז לידתו של ישו ועד צו מילאנו (131 לספירה) שהעניק לנצרות הכרה פורמלית על ידי האימפריה הרומית.
גיליתי שהתקופה שלפני קונסטנטינוס הייתה מלאת זרמים ואמונות נוצריות, כאשר כל אחת מן הקהילות הנוצרית הייתה בעלת פרשנות והבנה משלה של כתבי הקודש היהודיים והנוצריים. גיליתי שהקנון של הברית החדשה, שהנוצרים רואים כה קדוש וחיים בהשראתו, נערך מאות שנים לאחר מותו של ישו .
אגב, ישו שלא היה נוצרי, אלא יהודי! זה היה משהו שלא ציפיתי לגלות (הכנסייה שותקת לגבי הרקע היהודי של ישו).
החיפוש שלי אחר תשובות הביא אותי לתנועה המשיחית הנוצרית שאיתה התחלתי ללמוד
תוֹרָה. המשיחיים המודרניים מלמדים שהתורה מדברת על ישו, וכן גם הנ"ך. אך ככל שקראתי ולמדתי כך הבנתי שתורה מדברת על א-לוהים ולא על ישו ...
יתר על כן,בלימודי את התנ"ך גיליתי גם שכל הכינויים (מלך, מושיע, סלע-צור וכו' ) שהנוצרים מייחסים אל ישו הם למעשה תכונות של אלוהים. משהו לא היה בסדר!!!
שלא כמו הכנסייה, התורה מלמדת שא-לוהים דורש מסירות ושירות מוחלטים!
לאחר מספר חודשים של משבר רוחני שבמהלכם ניסיתי להבין במה אני מאמינה הבנתי שישו הוא רק בן אנוש שבני אדם הפכו לא-ל, בדיוק כפי שנהגו היוונים הקדמונים לעשות!
לא היה לו מקום במערכת היחסים שלי עם בוראי. א-לוהים פשוט רצה שאחזור אליו, במודעות מלאה, מוכנה לחיות לפי הוראותיו.
יהי רצון שהשם יברך את רבני ברית עולם בחיים ארוכים ובריאים על שהראו לי את הדרך!


להערות/הארות על העלון ובכלל ניתן לפנות למייל: shaharu@britolam.community
לסייע לנו במאמץ, להיות שותפים לחץ כאן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Back to top button