אררט

אררט גליון 12 | פסח


ליל הסדר מלא בשאלות ובדיונים, החל במה נשתנה וארבעת הבנים עד לדיון במספר המכות . אך לא רק לבני ישראל שאלות, גם לאומות העולם ישנן שאלות חשובות ביותר המובאות לנו בסיפורי התורה. אחת מהשאלות הבסיסיות ביותר הינה שאלתו של פרעה - "מי ה'" (שמות ה', ב'). שאלה זו הייתה הקטליזטור לעשרת המכות ולניסים גדולים נוספים. אכן, לא הצלת ישראל הייתה עניין המכות, אלא הכרת פרעה ומצרים בה' דרך הניסים (ובעקבותיהם הוצאת ישראל ממצרים).
נראה ששאלה זו "מי ה' " לא באה על סיפוקה עם גילוי ה' במצרים. אלפי שנים עוד שאלו את עצמם בני העולם מי ה', מחפשים ומוצאים חלקי תשובה בדתות ופילוסופיות שונות. אנו, הקרויים עם ה', שסיפורינו בכלל עורר שאלה זו, שתקנו. לא נענינו לבקשת ה' שבאומות, אם מתוך צער הגלות ואם מתוך פחד הקלקול שמחוץ לחומות. אך עתה, משאנו נמצאים בארצנו, יותר ויותר מבני האומות פונים אלינו בבקשת ה'. ואנו מתבקשים לדבר, לשאת בשורה.
ישנה מסורת שעשרת המכות נהיו לעשרת הדברות, המכה הקשה נהייתה לדיבור ה' אל האדם. אולי אם נוכל ללמוד לדבר עם בני האומות השונים, ולא להילחם, או אז יהיה הפתח להעברת המסר הא-לוהי אל העולם כולו בצורה שיוכל להקשיב. ואולי זו כוונת הפסוק ..."לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" (ישעיהו ב', ד'), צורת התקשורת הבין-לאומית בימנו היא החרב, ואנו תפילה שתהפוך לדיבור, ומתוך יכולת הדיבור וההקשבה יתגלה רצון ה' בעולם.
בברכת פסח כשר ושמח
המערכת

בכל פעם שקוראים על יציאת מצרים, עולה תמיהה על המשאבים העצומים שהקב"ה משקיע כדי שפרעה יסכים לשלח את בני ישראל.
אם הקב"ה מעוניין לקדם את ההיסטוריה ולהוציא ממצרים את שני מיליון בניו, מדוע הוא מתעכב רק מפני שפרעה מלך מצרים ממאן לתת את הסכמתו? וכי פרעה חשוב עד כדי כך? התשובה היא שהוא כנראה חשוב הרבה יותר ממה שאנו מעלים על דעתנו.
יש לנו נטייה להדחיק את העובדה שמהסיפור הזה עולה שבעיני הקב"ה פרעה הוא האישיות המרכזית בשלב הזה בהיסטוריה, ושישנה חשיבות עליונה לקבל את הסכמתה. יתר על כן, במובנים רבים, בשלב הזה השיח עם עַם ישראל כלל לא קיים והדיאלוג המרכזי שמתנהל בין הקב"ה לאדם הוא דווקא עם פרעה, בזה מושקע עיקר המאמץ. יש לשים לב לפסוקים המרכזיים הללו: "ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את אותותיי ... בארץ מצרים. ולא ישמע אלכם פרעה ונתתי את ידי במצרים והוצאתי את צבאותיי... מארץ מצרים בשפטים גדלים. וידעו מצרים כי אני ה' בנטותי את ידי... והוצאתי את בני ישראל מתוכם" (שמות ז, ג-ה). לא בכדי נקרא האירוע הזה יציאת מצרים ולא יציאת ישראל.
להסתכל על העולם
ראשית נשאל: לשם מה בכלל היינו צריכים לצאת ממצרים? הרי מאז שיצאנו משם החיים לא הפכו להיות קלים יותר. לו היינו נשארים במצרים, סביר להניח שברבות הימים פרעה היה הופך להיות ליברלי יותר ותנאי העבדות היו משתפרים. פרעה היה ממשיך לטפל בענייני הממלכה, ואילו אנו, אמנם היינו עבדים, אבל בתנאים נוחים, וגם מותר להניח שהיה לנו אפילו זמן ללמוד תורה. כך שלא מובן מאליו שיציאת מצרים היטיבה עמנו. ראיה לדבר, שבהלל אנו אומרים: "לא לנו ה', לא לנו" – כלומר לא הרווחנו דבר מהמאורע - "כי לשמך תן כבוד". יציאת מצרים מגלה לנו נקודה עמוקה יותר – שכל המאורע המונומנטלי הזה לא נועד רק עבורנו אלא גם עבור אומות העולם. אם כן, כדי להבין את עצמתה המלאה של יציאת מצרים עלינו להביט לא רק אל סיפורו של עם ישראל אלא בעיקר לסיפור הכולל שהעולם כולו עובר דרך לידתו של עם ישראל.
חופשי חסר חירות
אפשר לתמצת את השתלשלות המאורעות מסיפור הבריאה ועד מכת בכורות באופן הבא: א-לוהים ברא את העולם, בתוך העולם הוא ברא את האדם, מתוך האדם הוא ברא אומות. וביום מן הימים נגלה הקב"ה אל אחת מהאומות, שהיא מצרים.
בשלב הזה של ההיסטוריה מצרים היא תכלית הבריאה, וישראל היוצאים ממנה הם כעין דבר נלווה. מצרים, פסגת התרבות האנושית בעת הזו, היא סיפור ההצלחה הגדול ביותר בעולמו של הקב"ה. פרעה העומד בראש סיפור ההצלחה העולמי הזה, אמור לשמור עליו ולהמשיך להיות אחראי לפיתוחו. צריכה להיות לו סיבה טובה במיוחד כדי להשתכנע שיש מישהו אחר בשלב הזה של ההיסטוריה שאמור להוביל את האנושות למחוזות חדשים.
אם כן, מה היה חסר במצרים כך שהקב"ה חשב שעל גבי תרומתם החשובה לאנושות יש לבנות קומה חדשה? החוסר בכל המפעל הגדול הזה היה – חירות.
בריאת העולם היא אקט חופשי, ולא הכרחי (בניגוד לדעת הפילוסופים הקדמונים שסברו כי הבריאה היא תהליך הכרחי, הנובע מהטבע של הא-לוהות). כלומר, ריבונו של עולם - אם יש ברצונו בורא, ואם לאו אינו בורא. מכאן שכל המציאות כולה היא תוצאה של חירות מוחלטת. אין חירות עליונה מזו. מתוך החירות הזו בורא הקב"ה את חוקות הטבע, חוקי ברזל, אלא שהחוקיות הזו מלווה באופן סמוי ברצון חופשי. החירות הא-לוהית מסתתרת בתוך החוקיות העבדותית של הטבע.
בתוך המכלול הגדול של הטבע, הנקודה היחידה שנשארת חופשית היא האדם. התפוחים – לעולם נופלים למטה ולא למעלה, בעוד שהאדם יכול לעשות ככל העולה על רוחו. האדם בן חורין. אבל בשלב הזה של ההתפתחות האנושית, למרות היותו בן חורין, מחליט האדם לבנות סדרי חברה נוקשים, ציוויליזציה של מְצרים. מִצרים, הגדולה שבתרבויות, אינה יודעת חירות מהי.
כתוב בהגדה: "ואלו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים, הרי אנו ובנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים". הרב קוק מסביר שאלמלא יציאת מצרים דבר לא היה משתנה בעולם. הרעיון של החירות צץ בעולם רק בעקבות יציאת מצרים.
לפי זה, מצרים היא זו שצריכה לצאת מן העבדות, ולכן נקרא המאורע 'יציאת מצרים'. המשימה איננה יציאת ישראל ממצרים אלא יציאת מצרים ממצרים – גם פיזית וגם רוחנית. אם מצרים לא היו יוצאים עם בני ישראל, כפי שנאמר: "וגם ערב רב עלה אִתם" (שם יב, לח) וכן, "והוצאתי את צבאותיי [צבאות, מלשון להתאסף] את עמי בני ישראל" (שם ז, ד) – כל המאורע היה נכשל.
א-ל מסתתר
המטרה המוצהרת של יציאת מצרים היא לקיים את הבטחתו של הקב"ה לאבות לתת את הארץ לבניהם. אלא שהתהליך הזה מלווה גם במכות. מה מטרת המכות? הרי אפשר היה שהקב"ה לא ישאל את פרעה, או שלא יקשה את לבו ויאפשר לו לשחרר אותנו בקלות. אבל הקב"ה מסדר את העניינים באופן כזה שלא תהיה בררה אחרת. כביכול הקב"ה מעוניין שתהיינה המכות ושיהיה סירוב של פרעה.
המכות שצפויה מצרים לקבל הן ההתגלות המשמעותית ביותר בהיסטוריה.
העולם נברא בעשרה מאמרות. המאמרות הם הדיבור החופשי של הבורא, אבל הם יצרו עולם שמסתיר את הקב"ה. זהו דבר פרדוקסלי: ריבונו של עולם דיבר, או ליתר דיוק אמר, והדיבור מסתיר אותו. יש אפוא עשר הסתרות בעשרת המאמרות. ביציאת מצרים נוצר לראשונה שלב ההתגלות הזו. הקב"ה רוצה לקדוח חורים במאמרות שהסתירו אותו עד כה, כדי להתגלות. עשר המכות הן עשר הקדיחות הללו.
אלא שמצרים לא הייתה ראויה מבחינה מוסרית – וההתגלות הזו חיסלה אותה.
גדולתו של פרעה
עתה אפשר לחזור אל פרעה ולהתבונן בפשר המאמץ האדיר שמשקיע הקב"ה בדיאלוג עמו. מצרים, כפי שביארנו, היא סיפור ההצלחה של האנושות. בראש האימפריה האדירה הזו עומד אדם אחד והוא אחראי לגורל ההיסטוריה. ההחלטות של פרעה יקבעו את עתידה של האנושות. אלא שמנהיגותו עומדת על בסיס כלכלי אחד – העבדים. אם לא יהיו עבדים מצרים תתמוטט, וכל התכנית ההיסטורית תרד לטמיון.
הקב"ה שולח את משה כדי לומר למלך מצרים שעליו לעשות שני דברים כמעט בלתי אפשריים מבחינתו: לוותר על הבסיס הכלכלי של האימפריה, קרי: להסכים לנפילתה של מצרים. ואם לא די בזאת, להסכים לכך שהעבדים שהוא ישלח לחופשי יהפכו להיות מובילי האנושות במקומו. אם נשים את עצמנו לרגע במקומו של פרעה – הרי זו דרישה הזויה לחלוטין! אדם בעמדת אחריות כשל פרעה אינו יכול להרשות לעצמו להסכים לכך. גם אם משה מדבר בשם ה', אומר פרעה בצדק, "מי ה' אשר אשמע בקולו... לא ידעתי את ה'", והמסקנה המתבקשת: "וגם את ישראל לא אשלח" (שם ה, ב). אבל אל מול סירובו העיקש נשכחת לעתים דווקא המוכנות שלו ללכת על המהלך הזה אם הוא ישתכנע. אם כן, מדובר לא רק באדם הממונה על הממלכה שמובילה את גורל האנושות, אלא גם באיש בעל יושר אינטלקטואלי שיהיה מוכן להסכים לדברי משה אם הוא ישתכנע שזה מהלך צודק.
בני בכורי ישראל
זו הסיבה שהקב"ה מתייחס אליו בכבוד. הוא שולח את משה לדון עמו בשאלה מה מצדיק את יציאת ישראל ממצרים. עוד קודם לכן, בטרם מגיע משה למצרים, אומר לו הקב"ה: "ואמרת אל פרעה: כה אמר ה' בני בכורי ישראל" (שם ה, כב). כלומר, דע לך שבני בכורי הוא ישראל ולא אתה. ואם תמאן להוציאו, "אנכי הורג את בנך בכורך" (שם, כג). כביכול בזה נחתם חוזה בין הקב"ה לבין פרעה, סוף התהליך מסומן כבר עכשיו: מכת בכורות. סוף התהליך מצדו של הקב"ה אינו מכות נוספות ולא שחרור עם ישראל. את הסוף הזה - שאמנם יגיע – יעשה פרעה מבחירתו. לאחר שה' ישכנע אותו שהם אכן ממשיכי הדרך האנושית.
בשלב הראשון פרעה מחליט שהוא לא משלח את בני ישראל. הוא מוכן לספוג את מכת בכורות, ואם כך, לפי החוזה הוא שילם על החלטתו ובני ישראל אמורים להישאר ברשותו. אף על פי כן, חרף העובדה שמבחינה 'משפטית' פרעה פטור מלשלח את בני ישראל, הוא משלח אותם. וזאת מדוע? משום שכל אחת מן המכות ביררה את סגולת ישראל לעומת מצרים.
הדם, שפוגע בכוח הטבעי הגדול המייסד את מצרים – היאור - ואינו פוגע בישראל, מבליט את היכולת של ישראל להתעלות על מכשולי הטבע, כירושה מאברהם ש"עבר את הנהר". מכת הצפרדע יסודה במסירות הנפש: המוכנות להיכנס לתנורים כדי לעשות רצון הבורא, מזמינה את מורשת מסירות הנפש שעברה אל האומה מיצחק. מכת הכינים, המורה על כוח א-לוהי, שכן אין השד שולט בדבר הקטן משעורה (רש"י), באה מכוחו של יעקב, שהקב"ה קראו 'אל' (מגילה יח). ייחודו של עם ישראל בא לו מכוח אבותיו.
אך עדיין אפשר לטעון שלמרות ייחודו, החליטו ישראל למזג את חייהם עם חיי האומה המצרית כשירדו אליה בימי יוסף. על זה יש להשיב שהקיום העברי המשיך בתנאי הפרדה חברתית ממצרים, שכן בני ישראל ישבו בארץ גושן כדי לא להתערב במצרים. המבחן הוא מכת הערוב, שבה הופלתה ארץ גושן "אשר עמי יושב עליה, לבלתי היות שם ערוב", כלומר על מנת שלא להתערב.
ועדיין אפשר לטעון שמכיוון שכולנו בני אדם, עלינו להשתתף באותה היסטוריה. מכות דבר שחין וארבה הפוגעות במצרים ולא בישראל, באות מכוח הנפילה המוסרית של האנושות בשפיכות דמים של דור המבול, וכנגדה הדבר ('מותא' בארמית), בעבודה זרה במגדל בבל, המשוחזר באופן סימבולי על ידי זריקת פיח הכבשן השמיימה במכת שחין, ובגילוי עריות של סדום, שנידונה באש ומים, כבמכת הברד שבו האש מתלקחת בתוך הברד. כך שמתברר ההבדל המוסרי בין ישראל למצרים.
המכות שכנעו את פרעה שזהו מהלך צודק ולכן הוא אומר למשה: "לכו עבדו את ה' כדברכם... וברכתם גם אותי". בסופו של דבר פרעה מכיר בכך שמקור הברכה בעולם הוא ישראל.
המכות אם כן לא התגלו אלינו, אבל עם הזמן הן עברו סובלימציה והפכו לעשרת הדיברות. המאמרות הפכו למכות, והמכות הפכו לדיברות. השלב החדש של האנושות מתחיל – התגלות אלוקית בעולם דרך הדיברות אל עם ישראל.

האם שאלתם את עצמכם, מה מביא גוי לרצות להיות יהודי? לרצות להתגייר?
בשונה מדתות אחרות, שכל מגמתם היא להפוך את כל האנושות לדת אחת ושפה אחת- עם ישראל, היהדות, לא מעודדת את האנושות להתייהד ואף יותר מכך, היא מקשה מאד ואפילו דוחה את מי
שמבקש להתגייר ולהצטרף לשורותיה.
עדיין, יש מי שדופק על דלתנו ומבקש להכיר וללמוד את הסוד היהודי, להכיר וללמוד את עם ישראל ואולי אפילו להצטרף.
בברית עולם קיימות מחלקות רבות המקיימות קשרים עם גויים מרחבי העולם. הם לומדים שיש להם תפקיד ויעוד בעולמו של הקב"ה כבני נח באומה שבה הם חיים והם ממש לא צריכים להתגייר כדי לעבוד את ה' א-להי היהודים .הם יכולים, ואפילו רצוי שיישארו חלק מבני עמם, מחוברים למורשתם, למולדתם, להיסטוריה ולתרבות שלהם כבני נח.
בימים אלו, אנחנו פותחים את המחלקה הישראלית לבני נח.
כמו כל דבר שקשור בישראל, גם העיסוק בבני נח בישראל דורש מאתנו לעסוק בשאלות ברור זהות, גם שלנו היהודים הישראלים וגם של הגויים החיים בקרבנו.
כל בוקר, בברכות השחר אנחנו מברכים "שלא עשני גוי\ה". לכאורה, התשובה לשאלה "מי הוא יהודי?" היא על דרך השלילה : יהודי הוא מי שהוא לא גוי.
ומי הוא גוי? כמובן: מי שהוא לא יהודי.
כשיהודי נמצא בגלות זה מאד ברור, הגויים הם הרוב, היהודים הם המיעוט וההגדרה העצמית שלך היא: אני לא הוא.
הקמת מדינת ישראל העלתה ביתר עוז ויתר שאת את השאלה" מיהו יהודי " ומטבע הדברים, בהיותנו העם היהודי, אנחנו עסוקים רבות בשאלה הזו.
אבל האם הגוי שואל את עצמו "מי הוא גוי?", האם פעם פגשתם בן עם אחר שעסוק בהגדרת הזהות שלו כמו שאנחנו עסוקים בהגדרת הזהות שלנו?
כאן אנחנו רואים את עיקר תפקידנו, במחלקה הישראלית לבני נח.
אנחנו מבקשים לעסוק בהגדרת הזהות הגויית בארץ ישראל.
אנחנו מבקשים להציע לכל אדם, שאינו יהודי, החי בקרבנו לבא ולברר את זהותו כבן נח, כגר תושב וכשותף לעם ישראל בבניין ארץ ישראל, בקרוב הגאולה וגילוי כבוד ה' בעולם.
עמי הארץ החיים בקרבנו שותפים לגורל עם ישראל בארצו לטוב ולמוטב. הם נהנים מהברכה השורה בארץ, מארץ אשר עייני ה' א-לוהיך בה, וגם סובלים אתנו כאשר יש חלילה מלחמות, פיגועים ואסונות. כאן, בארץ ישראל, אנחנו היהודים הרוב, והגויים הם המיעוט. ההגדרה העצמית על דרך השלילה שהתאימה לגלות אינה מספקת אותנו עוד. אנחנו מבקשים להגדיר את עצמנו ואת הגויים החיים בקרבנו על דרך החיוב. לדעת מה תפקידנו בעולם, מה השליחות ומה הבשורה שאנחנו מביאים לעולם, איך יהודים וגויים יכולים וצריכים לעבוד את ה'. זאת מתוך הבנת השליחות, התפקיד והעבודה הייחודית של כל אחד ממקומו, היהודים כיהודים והגויים כבני נח.
אם נחזור לשאלה בה פתחנו: "למה גוי רוצה להתגייר?" נוכל לתת 70 תשובות כמספר 70 האומות לפחות.
לאורך ההיסטוריה של העם היהודי פגשנו גויים שהצטרפו אלינו כערב רב והיו לנו קשים כספחת ופגשנו גויים שהפכו להיות אבני יסוד של עם ישראל, כמו רות, אמה של מלכות, רבי עקיבא, בן גרים ורבים אחרים...
אנחנו מבקשים להציג בפני הגויים בכלל ובמיוחד בפני החיים בקרבנו את האפשרות לבחור להיות בני נח. לדעת שהם יכולים להיות שותפים לעם ישראל בלי חובה וצורך להתגייר ובלי סכנת התבוללות ותשטוש זהות.


בכל פעם שקוראים על יציאת מצרים, עולה תמיהה על המשאבים העצומים שהקב"ה משקיע כדי שפרעה יסכים לשלח את בני ישראל.
אם הקב"ה מעוניין לקדם את ההיסטוריה ולהוציא ממצרים את שני מיליון בניו, מדוע הוא מתעכב רק מפני שפרעה מלך מצרים ממאן לתת את הסכמתו? וכי פרעה חשוב עד כדי כך? התשובה היא שהוא כנראה חשוב הרבה יותר ממה שאנו מעלים על דעתנו.
לסייע לנו במאמץ, להיות שותפים לחץ כאן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Back to top button