חדש באתר

מדוע להיות בן נח?

הזהות של "בן נח" בתור מי שמקבל על עצמו את המצוות כהדרכה אלוהית הטרונומית [=הבאה לו מחוץ לזהותו], מסוגלת להקנות לו נצחיות ומשמעות, והיא חשובה לא רק עבורו – אלא עבור שיתוף הפעולה שבין אלוהים והאדם.

א. עולם אנושי ושאיפה לטרנסצנדנטיות

ככל שחולפים הדורות, האנושות הולכת ומתקדמת לעבר החכמה והטוב. התקדמות זו נעשית ברובה – ובפרט בדורות האחרונים – בתוך המישור האנושי הטבעי, כלומר: בעולם סגור.

מנגד, קיימת באדם תביעה למפגש עם הטרנסצנדנטי [=מה שמצוי מעבר  לעולם, האינסוף] על מנת לתת משמעות לעולמו. יחידי סגולה מכל האומות מסוגלים לעיתים לפרוץ את המסך של גבול העולם, ומתוך כך לשמוע את דבר ה'. אולם הרוב המוחלט של האנושות זקוק לאומה הישראלית לשם כך, שכן הנבואה הישראלי נושאת אופי טרנסצנדנטי. יתר על כן: על מנת לפנות אל המישור הטרנסצנדנטי באופן שלם דרושה פנייה מוקדמת של הטרנסצנדנטי אל האדם, ופנייה מסוג זה מצאנו רק באומה הישראלית. לכן, הדבקות באלוהים בצורתה היותר שלמה תלויה בקבלת דבר ה' דרך האומה הישראלית.

ב. הנבואה מאפשרת את ההתקדמות ואת התקווה

נבאר זאת יותר: אפשר להתבונן על כל חיי האדם כעל שרשרת של תשובות ושאלות. האדם מבין דבר מסוים; לאחר מכן הוא שואל שאלה, והשאלה מפנה מקום בהכרתו להבנה חדשה. כאשר מגיעה ההבנה החדשה, האדם מרגיש שהוא שרוי בעולם שלם יותר. וכך התהליך נמשך והולך: כל הבנה חדשה יוצרת את האפשרות לשאלה הבאה, והשאלה מקדמת את האדם הלאה.

האם התהליך מסתיים בשאלה או בתשובה? משאלתו של משה רבינו (שמות לג, יח): "הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ" – שהגיעה "לאחר שלא נשארה לו מחיצה שלא הסיר אותה" (לשון הרמב"ם, שמונה פרקים) – ניתן ללמוד שבסוף התהליך האדם נשאר עם שאלה. הדבר עשוי לגרום לייאוש, אולם ההפך הוא הנכון: יש משהו מופלא בכך שאין תכלית בת תפיסה להשגה האנושית, משום שהאדם נשאר בסופו של דבר עם הפתיחות אל מה שמעבר לו. זהו ההבדל בין עולמו הפילוסופי של ברוך שפינוזה לעולמה של הנבואה: עולמו של שפינוזה הוא עולם בו קיים הסבר סופי ומוחלט לכל התופעות השונות. זהו עולם סגור, משום שאי אפשר להתקדם בו באופן אמיתי. מנגד, עולמה של הנבואה הוא עולם פתוח משום שגם לאחר שהאדם קיבל תשובה יש לו עוד מה לשאול. בעולם שכזה יש משמעות רצינית להתקדמות; יש תקווה.

תהליך העילוי המתקיים באמצעות שאלותיו של האדם מוביל אותו אף אל מעבר לגבולות החיים. כך כתב הרמב"ם על משה רבינו (ההקדמה למשנה): "…והיה זה מותו בשבילנו, לפי שחסרנו אותו, והחיים בשבילו, למה שעלה אליו. וכך אמרו, עליהם השלום: 'משה רבינו לא מת אלא עלה ומשמש במרום'". תהליך העילוי נמשך גם במעבר בין העולמות.

ג. שיתוף הפעולה בין האלוה והאדם

במיתולוגיות הגדולות נשמר זיכרון אנושי קולקטיבי אודות עידן שבו "האלים התהלכו על הארץ", כלומר: נוכחות אלוהית שהייתה קרובה וישירה. המסורת היהודית מכנה הרגשה זו בשם "השראת שכינה". אולם המציאות ההיסטורית היא שדעת אלוהים הלכה ונשתכחה מליבות בני אדם, והאומה היחידה ששמרה על מרכז חי ואיכותי של דבקות באלוהים היא העם היהודי. כך כתב, לדוגמה, בליז פסקל (מתמטיקאי ופילוסוף צרפתי, 1623-1662): "אם אי פעם נגלה האלוה אל בני האדם, יש לפנות אל היהודים כדי לקבל את המסורת על כך".

ניתן לומר, אם כן, שהמצוות שמקורן בהתגלות מביאות את האדם למדרגת שלימות שאיננה נובעת מעצמו – אלא משיתוף פעולה עם האלוה. האדם נקרא להשתתף בהשלמת מעשה בראשית, כלומר: בקידום העולם אל תכלית שהיא מעבר לו.

משום כך, הזהות של "בן נח" בתור מי שמקבל על עצמו את המצוות כהדרכה אלוהית הטרונומית [=הבאה לו מחוץ לזהותו], מסוגלת להקנות לו נצחיות ומשמעות, והיא חשובה לא רק עבורו – אלא עבור שיתוף הפעולה שבין אלוהים והאדם.

  אנו צריכים את עזרתכם להמשך עבודתנו. תרום עכשיו!

About אליעזר קקון‬‎

avatar

2 comments

  1. avatar

    במציאות של כפר גלובלי חשוב מאוד שיהי רועה צון אחד!

  2. avatar

    אני ערבי מירושלים ומאוד רוצה להיות חלק מזה… זה מאוד מרגש אותי!

כתיבת תגובה